ההבדל בין כפיה לשכנוע
קראתי משפט מה ההבדל בין כפייה לשכנוע ?
בכפייה: "אני גורם לאחר לעשות מה שאני רוצה שהוא יעשה"
שכנוע: "אני גורם לשני לרצות לעשות מה שאני רוצה שהוא יעשה"
מה ההבדל ? שבשכנוע הוא עושה מרצון וכך בהמשך כשלא אהיה לצידו הוא ירצה…
אם אגיד לילדי לעשות משהו הוא יעשה אותו אבל אם זה לא מרצון, אז כשלא אהיה לידו
או כשיגדל ויצא מרשותי הוא כבר לא יעשה כי הרצון לא היה כאן מעולם.
הדרך השנייה היא בדיוק הדרך הנכונה לעבוד איתה בחינוך
ולא הכוונה להתחיל להתחנן ולשכנע את הילד…
אלא אני נותן לו אהבה ל"רצון" כי מאחר שהוא אוהב אותי הוא רוצה לשמוע…
ואז אני מראה לו את הדבר הטוב שבכל דבר, מקטנות, כך נשרש בנפשו אותו הדבר כמשהו טוב
אף על פי שכשיגדל יהיה זה דבר קשה…
אתן דוגמא להמחשת העניין–
האם אתם אוהבים לשטוף כלים בבית???…
ברור שרובנו מתחמקים וזה דוגמא אישית רעה כי הילד גם לומד להתחמק אפילו שזה קל לו,
אני רוצה שהילד כשיגדל, לא ימנע ולא ירתע מלשטוף כלים!!!
לכן מה עשיתי ? לקחתי את ילדי אמרתי לו: [כן כן בגיל שנתיים בערך שהוא בקושי מבין]
"בא! בא לשטוף כלים ילד מתוק של אבא", הוא לא יודע מה זה לשטוף כלים !!!
עכשיו בידי ללמד אותו האם זה דבר כיפי ושווה או דבר רע ומאוס
ואני רוצה לעטוף את הדבר בצורה הכי כיפית שיש.
הוא מתבונן בי ומחכה להוראות, אני אומר לו בא נביא כסא וגורר איתו ביחד את הכסא
[בדרך כלל ילדים אוהבים לעלות גבוה, ללמד ילד לא לפחד זה מאמר אחר]
אני מסמן לו והוא עולה, הוא בוחן- מה עושים עכשיו?…
אבא פותח את הברז לוקח סקוטש שם סבון ועושה קצף
אני נוגע במים מחייך לו, קצת צוחק ואומר לו תנסה,
הוא רואה שאבא שאוהב אותו… נוגע ומחייך ונהנה,
אז גם הוא מנסה ורואה שזה לא כל כך נורא ומפחיד, הוא מנסה שוב ונהנה
ואז אבא שוטף כלים [ועם שירים זה עוד יותר טוב]
והילד משחק במים [נכון, הוא נרטב ומרטיב אבל זו הדרך]
תוך כדי אני מסביר לו מה אני עושה
"אבא שוטף במים שיהיה נקי"
אם הוא ממש קטן אז רק- "אבא שוטף"
וכך השטיפת כלים עוברת לה בהנאה,
רק מה? לא כל יום! ומדוע?
כדי לשמור את תחושת הציפייה לדבר הזה,
כך עם השנים זה גודל
זאת דוגמא אחת מיני אלף
זה אפשרי גם בהקניית מידות, לימודי ציור כתיבה, שפה, עבודה, סדר בבית, תליית כביסה, יצירתיות, לאכול נקי,
צריך הרבה סבלנות…
כך הוא ברצונו יעשה דברים וכשהמעשה נעשה מרצון אישי, זה הכח הכי טוב שפועל.